יום שבת, 18 ביוני 2011

תשוקה אובססיבית לכפפות !

חלק ממה שיש לי באוסף
same of the glove I have in my collection

אני ממש לא יודעת מאיפו זה בא לי, אבל אני כזו, בין שאר התשוקות (פאטיש),
שיש לי אני אובססיבית לכפפות.
אני מעדיפה כפפות העשויות מעור, רך כמו חמאה, לרוב אני מעדיפה אותן בצבע שחור,
אך כל צבע יתקבל בברכה...
אני מעדיפה אותן כמה שיותר ארוכות, עדיף מעל למרפק.
כיום יש ברשותי יותר מ 300 זוגות, רובן עשויות מעור.
אני מנחשת שיש למקום בו גדלתי ובתקופה שגדלתי יש איזו שהי השפעה,
גדלתי בארצות הברית של אמריקה, בראשית שנות השבעים של המאה הקודמת,
אז עדיין אישה הייתה אמורה להתלבש בסגנון מסויים, עם האביזרים המתאימים,
כפפות היו חלק מהאביזרים שאישה הייתה אמורה להשתמש.
הייתה לנו שכנה צעירה, יפה, ומאד אופנתית, היא נהגה להשתמש בכפפות,
במיוחד אני זוכרת אותה עוטה את כפפות הגננות בזמן שהיא טיפלה בגינה הקטנה,
שהייתה לה ליד הדירה.
אני זוכרת בברור, אותי מתגנבת לארון הבגדים של אמא, פותחת את מגרת החזיות
שלה ומחפשת את הכפפות שאוחסנו שם, היו אלו כפפות קצרות מעור בצבע שחור וגם זוג בכחול,
ועוטה אותן על ידיי, היו אלו רגעים מרגשים ביותר.
אני גם זוכרת אותי נוסעת בהזדמנויות שונות  יחד עם סבאתי ואחותה, בערב, הן היו עוטות
לידיהן את כפפות העור, אני זוכרת שהן החזיקו בידי כשהן עוטות את הכפפות,
הייתה לזה הרגשה קסומה ומחשמלת.
אני זוכרת שפעם אחת בקשתי מאחות סבאתי לעטות את כפפותיה, אני זוכרת היטב את הרגשת
ההתרגשות והקסם בזמן שהכפפות היו על ידיי.
בקשתי ממנה שתקנה לי זוג כפפות כמו שלה, כמה הייתה אכזבתי גדולה, כאשר היא קנתה לי
כפפות מצמר לבנים...
מאז ועד היום תשוקתי לכפפות רק גדלה והשתבחה, כיום אני ממוקדת יותר לכפפות עור שחורות,
ארוכות, כאשר העור מהן הן עשויות, הינו רך כמו חמאה.
אני מעדיפה כפפות וינטאג' משנות ה 50 של המאה הקודמת.
מכיוון שאני מאד אוהבת להתלבש בסגנון שנות ה 50 (של המאה הקודמת), ואביזר חובה
של הימים ההם היו כפפות הכל מתחבר לי.
לאמיתו של דבר לא משנה לי איזה בגד אני לובשת, לרוב אני עוטה לידיי כפפות עור.


I really do not know where I go it, but I Love to put on GLOVES, among other passions (Fetish).I have a glove obsession.I prefer leather gloves, soft as butter, I usually prefer them in black,But any color would be welcome ...I like them as long as thay get, preferably above the elbow.Today I have more than 300 pairs, mostly made of leather.I'm guessing that where I grew up and the era had aneffect on me,I grew up in the United States of America, In the beginning of the seventies of last.
century, A woman was supposed to dress a certain style, with appropriate accessories,Gloves were part of the accessories that a woman was supposed to use.We had a neighbor's young, beautiful, and very fashionable, she used to use gloves,I especially remember her wearing gardening gloves while she took care of the here little
 garden.


I would go to my mothers room, open her closet and open the bra drawer and look for

 her gloves stored there, these were short leather black gloves and a pair of blue ones

 too.

I would go with my  grandmother and her sister in the evening, they had leather gloves

 on, I remember they were holding my hands, It had a magical and electric feeling.

I remember once I asked my grandmother sister to wear here gloves, I remember the

 feeling of excitement and magic while the gloves were on my hands.

I asked her to buy me a pair of gloves like hers, how great was my disappointmen,

 when she bought me wool gloves for boys...

Since then my glove passion only increased and improved, I'm more focused now on

long black leather gloves,  the leather  is as soft as butter.


Because I really love to dress in the style of the 50 (of the last century), and accessory
I prefer vintage gloves from the 50s of the last century.

 are required. In those days gloves were a must, all comes together.

In fact I do not care what clothes I wear, I usually wear them with leather gloves.

יום שבת, 28 במאי 2011

אני מאד מאוכזבת מהקוראים שלי,
הייתי מצפה אפילו בשם בדוי לתגובות, היזון חוזר/ פידבאק
מאד רצוי, לפחות אדע שיש מי שקורא את הבלוג שלי,
ואני לא משחיתה את זמני לריק...
כתבתי משהו לגו טרנס, עיתון מקוון לטרנסים שכמותנו,
הינה הכתובת:  http://www.gotrans.co.il/ .
גם כאן אף אחת/ד, לא הגיבה, לא לטובה ולא לרעה,
לדעתי, משקף את קהילתנו באופן מדוייק, אפס ! כלום!
או שכולכן מפחדות כאן בארץ (ישראל), או אני לא יודעת מה...
ובנוסף עדיין אין לי לאן לצאת ולהפגיז הופעה.



I'm very disappointed with my readers,
I would expect even an alias responses, feedback ,
Very desirable, at least I know that same one is reading  my blog,
I'm not corrupting my time for nothing ...
I wrote something to: "Go Trans", an online journal in Hebrew,
For: Transvestites & Crossdressers.
The address is: http://www.gotrans.co.il/.
Again no one, did respond, not for the better or worse,
In my opinion, our community reflects an accurate, zero! Nothing!
Or all of you are afraid in this country (Israel), or I do not know what ...
Plus I still have no where to go to show off.

יום רביעי, 11 במאי 2011

אני רוצה לספר  לכן/ם על העבר שלי, כמי שנולדה בשנת 1970, ילידת המאה שעברה,
בשנים הללו לא היו מחשבים אישיים (בזמנים ההם מחשב תפס מקום של חדר גדול),
ובטח שלא אינטרנט, רוב אם לא כל המידע שלי הגיע מקריאת עיתונים וספרים,
וזה לא היה הרבה כלל.
כאשר מצאתי את עצמי עורכת פשיטות על ארון הבגדים של אמא, ומנסה כל מיני פרטי לבוש נשיים, לא יכולתי להסביר לעצמי למה אני עושה את המעשה,
מצד אחד בתור ילד בגיל שמונה לערך, הפעולה של לבישת הבגדים הביאה הנאה רבה,
ומהצד השני לא יכולתי להסביר לעצמי למה אני עושה ונמשך לבגדים נשיים.
המשיכה ללבוש בגדי נשים הייתה כמו חתיכת ברזל למגנט חזק, הייתי חייבת ללבוש את הבגדים, בהתחלת הלבישה הכל היה: נעים, מרגש וממגנט, לקראת הסוף הרגשתי
בתוכי ריק וחרטה על המעשה.
כל זה בילבל אותי מאד, לא היה לי לאן לפנות והרגשתי כלוא בפנים, הרגשתי בודד
בעולם, לא ידעתי שישנם עוד רבים כמוני, שגם הם עברו/ עוברים את מה שאני הרגשתי.
לאחר כמה שנים יצא לי לקרוא ספר מחקר חברתי- פסיכולוגי על מגדר, באחד מהפרקים דובר על גברים אשר נוהגים להתלבש כנשים, בבת אחת רווח לי, אני לא בודדה בעולם, ישנם עוד כמוני.
לפגוש עוד אחת כמוני לקח עוד שנים רבות.



I want to tell about my past, as someone who was born in 1970, born in the last century,
During these years there were no personal computers (Computers those times took place in a big room),
Let alone the Internet, most if not all of my information came from reading newspapers and books,
Which was not much at all.
When I found myself conducting raids on mom's closet, trying all sorts of women's clothing, I could not explain to myself why I did the deed,
On the one hand as a child at the age of eight or so, the action of wearing clothes has brought great pleasure,
On the other hand I could not explain to myself why I put on feminine clothes.
Continued to wear women's clothes like a piece of iron to a strong magnet, I had to wear the clothes, everything was great at the beginning, toward the end I felt Inside empty, remorse for the act.
All this confused me greatly, I had no where to go and I felt trapped inside, I felt lonely in the world
I did not know that there are many more like me, who also went / go through what I felt.
After several years I've read a book of social research - psychological gender, one episode was about men who tend to dress as women, at once relieved, I'm not alone in the world, there are more like me.
It took many years to meet another Transvestite like me.

יום ראשון, 1 במאי 2011

אז הנה קופצת למים...

כבר הרבה זמן שאני רוצה לשתף את ה"עולם", במה שעובר עלי, כאדם שונה,
ברור לי שלא כל אחת/ד שיקרא (כאשר  הבלוג יתפרסם, הלוואי), יאהוב את מה
שאני כותבת.
הצורך לשתף את הקהל הרחב, בתקוה שיבין או לפחות ישתדל להבין אותנו, מאד
חשוב לי, ולכן אנסה לשתף אותכן/ם, בכל מיני נושאים.
אני רוצה לשתף אותכן/ם בסיפור שלי: עבר, הווה ועתיד.
לכן הבלוג יתרכז בי בלינדה ובכל מיני חוויות, כמו כן אשמח לענות על שאלות
שישאלו ( רק את אלו הרציניות, בעלות טעם ולא פוגעניות).
זוהיא תמונה מהעבר הרחוק, מאז עברו שנים רבות, ולמזלי למדתי רבות, בתחום האיפור והלבוש,
אני חושבת שטעמי וסגנון הלבוש השתפרו והתגבשו לטובה.
שתי התמונות האחרות נלקחו לפני זמן קצר, וזהו בערך הסגנון העכשוי שלי.
פחות או יותר, לפעמים יותר צבעוני ולרוב הרבה שחור.
לינדה H