אני מאד מאוכזבת מהקוראים שלי,

הייתי מצפה אפילו בשם בדוי לתגובות, היזון חוזר/ פידבאק

מאד רצוי, לפחות אדע שיש מי שקורא את הבלוג שלי,

ואני לא משחיתה את זמני לריק...

כתבתי משהו לגו טרנס, עיתון מקוון לטרנסים שכמותנו,

הינה הכתובת:  http://www.gotrans.co.il/ .

גם כאן אף אחת/ד, לא הגיבה, לא לטובה ולא לרעה,

לדעתי, משקף את קהילתנו באופן מדוייק, אפס ! כלום!

או שכולכן מפחדות כאן בארץ (ישראל), או אני לא יודעת מה...

ובנוסף עדיין אין לי לאן לצאת ולהפגיז הופעה.

I'm very disappointed with my readers,
I would expect even an alias responses, feedback ,
Very desirable, at least I know that same one is reading  my blog,
I'm not corrupting my time for nothing ...
I wrote something to: "Go Trans", an online journal in Hebrew,

For: Transvestites & Crossdressers.
The address is: http://www.gotrans.co.il/.
Again no one, did respond, not for the better or worse,
In my opinion, our community reflects an accurate, zero! Nothing!
Or all of you are afraid in this country (Israel), or I do not know what ...
Plus I still have no where to go to show off.

אני רוצה לספר  לכן/ם על העבר שלי, כמי שנולדה בשנת 1970, ילידת המאה שעברה,

בשנים הללו לא היו מחשבים אישיים (בזמנים ההם מחשב תפס מקום של חדר גדול),

ובטח שלא אינטרנט, רוב אם לא כל המידע שלי הגיע מקריאת עיתונים וספרים,

וזה לא היה הרבה כלל.

כאשר מצאתי את עצמי עורכת פשיטות על ארון הבגדים של אמא, ומנסה כל מיני פרטי לבוש נשיים, לא יכולתי להסביר לעצמי למה אני עושה את המעשה,

מצד אחד בתור ילד בגיל שמונה לערך, הפעולה של לבישת הבגדים הביאה הנאה רבה,

ומהצד השני לא יכולתי להסביר לעצמי למה אני עושה ונמשך לבגדים נשיים.

המשיכה ללבוש בגדי נשים הייתה כמו חתיכת ברזל למגנט חזק, הייתי חייבת ללבוש את הבגדים, בהתחלת הלבישה הכל היה: נעים, מרגש וממגנט, לקראת הסוף הרגשתי

בתוכי ריק וחרטה על המעשה.

כל זה בילבל אותי מאד, לא היה לי לאן לפנות והרגשתי כלוא בפנים, הרגשתי בודד

בעולם, לא ידעתי שישנם עוד רבים כמוני, שגם הם עברו/ עוברים את מה שאני הרגשתי.

לאחר כמה שנים יצא לי לקרוא ספר מחקר חברתי- פסיכולוגי על מגדר, באחד מהפרקים דובר על גברים אשר נוהגים להתלבש כנשים, בבת אחת רווח לי, אני לא בודדה בעולם, ישנם עוד כמוני.

לפגוש עוד אחת כמוני לקח עוד שנים רבות.

I want to tell about my past, as someone who was born in 1970, born in the last century,
During these years there were no personal computers (Computers those times took place in a big room),
Let alone the Internet, most if not all of my information came from reading newspapers and books,
Which was not much at all.
When I found myself conducting raids on mom's closet, trying all sorts of women's clothing, I could not explain to myself why I did the deed,
On the one hand as a child at the age of eight or so, the action of wearing clothes has brought great pleasure,
On the other hand I could not explain to myself why I put on feminine clothes.
Continued to wear women's clothes like a piece of iron to a strong magnet, I had to wear the clothes, everything was great at the beginning, toward the end I felt Inside empty, remorse for the act.
All this confused me greatly, I had no where to go and I felt trapped inside, I felt lonely in the world
I did not know that there are many more like me, who also went / go through what I felt.
After several years I've read a book of social research - psychological gender, one episode was about men who tend to dress as women, at once relieved, I'm not alone in the world, there are more like me.
It took many years to meet another Transvestite like me.

אז הנה קופצת למים...

כבר הרבה זמן שאני רוצה לשתף את ה"עולם", במה שעובר עלי, כאדם שונה,
ברור לי שלא כל אחת/ד שיקרא (כאשר  הבלוג יתפרסם, הלוואי), יאהוב את מה
שאני כותבת.
הצורך לשתף את הקהל הרחב, בתקוה שיבין או לפחות ישתדל להבין אותנו, מאד
חשוב לי, ולכן אנסה לשתף אותכן/ם, בכל מיני נושאים.
אני רוצה לשתף אותכן/ם בסיפור שלי: עבר, הווה ועתיד.
לכן הבלוג יתרכז בי בלינדה ובכל מיני חוויות, כמו כן אשמח לענות על שאלות
שישאלו ( רק את אלו הרציניות, בעלות טעם ולא פוגעניות).

זוהיא תמונה מהעבר הרחוק, מאז עברו שנים רבות, ולמזלי למדתי רבות, בתחום האיפור והלבוש,

אני חושבת שטעמי וסגנון הלבוש השתפרו והתגבשו לטובה.
שתי התמונות האחרות נלקחו לפני זמן קצר, וזהו בערך הסגנון העכשוי שלי.
פחות או יותר, לפעמים יותר צבעוני ולרוב הרבה שחור.
לינדה H